<h1>ראבי"ה סימן אלף כ"ד</h1>
<h2>דף לב:</h2>
ומה שהביא מורי מפרק שבועת העדות (ל"ב ע"ב) הכל מודים בעד מיתה שהוא פטור דא"ל לדידה ולא אמר להן לב"ד. אני סבור שפירושו הוא, אמר לה בינו לבינה דמת בעלה, (אף) [אם] כן לא היתה צריכה להשביעו בבי"ד שהרי היא נאמנת בלא העד לינשא וליטול כתובתה, ומה שמשביעין בלא צורך אין כאן כפירת ממון [ד]בשעת שבועה היה כפירת דברים בעלמא. ואילו השביע עידי ממון במקום שהלווה מודה והיה מזומן לפרוע, ונשבעין שאין יודעין לו עדות, וכי היו חייבין. אין לך מודה בעיקר יותר מזה.
<h2>דף לז.</h2>
ומה שכתב מורי אם יש לסמוך על הירושלמי (שבועות רפ"ה) שנים שלוו כאחד אע"ג דלא כתבין אחראין וערבאין זה לזה אינון אחראין וערבאין זה לזה. בסיפא דההיא גופה דירושלמי גרסינן ולא עבדא כן. ומקום הברייתא לא ידעתי ושמא כך שנויה פרט למכחש לאחד מן השותפין או אחד מן השותפין שכיחש. וסימן לדבר מפרק חזקת הבתים (מ"ב ע"ב) השותפין מעידין זה לזה, וקא פריך תלמודא אמאי נוגעין בעדותן הן, ופירש רבינו שמואל (שם מ"ג רע"א) כל זמן שלא חלקו לגמרי אם יטול שום מערער כלום מן השדה יפסידו שניהם. מאיזה טעם יגבה המלוה חלק שניהם יותר מחצי השדה אם לא בשותפין שלוו יחד שהן כאחראין וערבאין זה לזה. ומה שהביא מורי משור שדחף את חברו לבור, לא עמדתי על סוף דעתו, כי הוא חילק היכא דנעשה שותף בעל כורחו לא שיעבד עצמו, גם גבי שור שדחף את חברו לבור נעשה שותף בעל כורחו. ועוד (מ"ט אם) [דאי מטעם ד]אחראין זה לזה מאי איריא משום דהאי כוליה היזיקא עבד והאי כוליה היזיקא עבד והאי פלגא היזיקא עבד והאי פלגא היזיקא עבד, היכא דליכא לאשתלומי מהאי הוה משלם מהאי.
